המחקר התקשורתי בימינו מדבר רבות על שימוש באינטרנט ככלי לניהול והחדרת מהפכה. כמובן שהעניין המחקרי בנושא זה החל לאחרונה על רקע המחאות האזרחיות השונות במדינות שונות בעולם בעשור האחרון כמו למשל מחאות האזרחים כנגד השלטונות באיראן, במצרים, בטוניסיה ועוד. האזרחים משיגים נגישות לאינטרנט ופונים לשיתוף וניהול מחאות ומהפכות באמצעות רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. באופן זה, האנשים במדינות עם משטרים טוטליטריים, שלא מקבלים אפשרות לביטוי דעתם האזרחית, מצליחים לשדר לעולם מה קורה באותה מדינה, על אף האיסור התקשורתי באותה מדינה.
עם זאת, אי אפשר לנהל מהפכה רק דרך רשתות חברתיות, ויש חשיבות להמירה לאנרגיה מהפכנית נוכחת במרחב הציבורי הפיזי. מחאה לא יכולה להפוך למהפכה אם היא לא מתרגמת לבסוף לכמות אנשים רבה שצועדים ברחובות ומוחים נגד השלטון, נגד הצבא, נגד העוולות החברתיות.
גם בישראל הפנימו את הדיאלקטיקה הזאת בין מחאה אינטרנטית ומהפכה בעלת נוכחות פיזית. מאות אלפי ישראלים הגיעו למחאות שהתקיימו ברחבי הארץ בנושא של יוקר המחיה. אם כי למחאות אלו היתה גם נוכחות מורגשת ב רשתות מחשבים , המעבר מן הפנים לחוץ הוא שנתן למהפכה את ממשותה. לא מספיק להיעזר ב שירותי מחשוב לשם שינוי האג'נדה ביומית, צריך לחרוג מעבר ל מחשוב ולהגיע בפועל למקומות המחאה.
עצם הפיכת המחאה לממשית, לפיזית, לנראית במרחב הציבורי היא חשובה. עם זאת, השימוש ברשתות חברתיות ובאינטרנט עדיין דרוש לשם המשך הפעילות המהפכנית, שמירה על תקשורת בין המוחים, ויידוע גורמים נוספים באג'נדה של המחאה. כך, ניתן לומר, מתקיימת הרמוניה בין רשתות חברתיות וירטואליות לבין כינון רשתות חברתיות במציאות, באופן המשרת את המהפכה ויעדיה.
באופן זה, האדם נעזר באינטרנט ככלי מצויין לקידום זכויותיו האזרחיות, וזהו חזון אנשי תקשורת באשר לתפקידו של האינטרנט במדינה דמוקרטית.
היי לכולם. אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ומתעניינת בנושאים של אומנות, פילוסופיה ורפואה
